<h1>או"ז הלכ' סעודה סימן קצ"ג</h1>
<h2>דף נא:</h2>
[ברכות מ"ז, ע"א] תנו רבנן אין אומר אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן יתומה ולא יזרוק ברכה מפיו. פי' רבינו שלמה חטופה שקורין את אמן בחטף ולא בפתח. קטופה שמחסר קריאת הנו"ן שאינו מוציאה בפה שתהא ניכרת. יתומה שלא שמע ברכה אלא שמע שעונין אמן. ולא יזרוק ברכה מפיו במהירות שדומה לו כמשאוי אלא שחק קבוע הוא עליו. הקשה רב ניסים גאון ז"ל מפ' החליל דתניא רבי יהודה אומר מי שלא ראה בדיופלוסטין של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל אמרו כמין בסילקא גדולה היתה סטיו לפנים מסטיו פעמים שהיו בה ששים רבוא על ששים רבוא כפלים כיוצאי מצרים והי' בה שבעים ואחת קתדריאות של זהב כנגד שבעים וא' זקנים של סנהדרין כל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים וחמשה רבוא (דינרים) [ככרים עי' רש"י שם] של זהב ובמה של עץ באמצעיתה וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו וכיון שהגיעו לעניית אמן הלה מניף בסודרין וכל העם עונין אמן והשתא האיך היו עונין אמן והלא לא שמעו הברכה והוי' לה אמן יתומה. ופי' דהא דת"ר אין עונין אמן יתומה היינו במקום שעונה אמן אחר הברכה שהי' מחויב בה ויוצא ידי חובתו בעניית אמן כגון ברכות של שמנה עשרה וברכות שלפני ק"ש ושלאחרי' וכל כיוצא בהן אבל במקום שבעניית אמן אינו יוצא ידי חובת הברכ' שלא הי' מחויב באותה ברכה התם עונה אמן אע"פ שלא שמע הברכה רק שיודע שהצבור עונין עונה הוא עמהם וההיא דהחליל לא הי' לא בברכות של שמ"ע ולא בברכות של ק"ש אלא בברכות של קריאת התורה שהשומע אינו מחויב באותה ברכה והכי אי' בפ' החליל בירושלמי [הלכה א'] ובימה של עץ באמצעיתה ועומד עליה חזן הכנסת עמד אחד מהן לקרות בתורה והי' הממונה מניף בסודרין והן עונין אחריו אמן. והכי אמר לקמן בירושלמי ס"פ אלו דברים איזהו אמן יתומה אמר רב הונא דין דמחויב ברכה והוא ענה ולא ידע מה הוא ענה מיהו בירושלמי שלפני כתב דין דיתיב מברכה ולא אתבריר לי. ונראה בעיני שכך היא גירסת אמת כאשר כתבתי.
